החלטה בתיק ע"מ 1166/12

הנאשמת נעצרה ביום 9.1.12, לאחר שהגיעה למחסום ביטוניה כשהיא מצוידת בשני סכינים. באשר ליתר האירועים שהביאו למעצרה, חלוקות הדעות בין הצדדים.

לגרסת התביעה, כפי שהובעה בכתב האישום, העוררת הגיעה למחסום כשהסכינים מוסתרות והתקדמה לעבר המסלול המיועד למעבר כלי רכב. מאבטח שהיה במקום, ולרי שוסטר, הבחין בעוררת וצעק לה לעצור. על אף האמור, העוררת המשיכה להתקדם. אף נהג משאית פלסטיני שהיה במקום הבחין בה והסביר לה בשפה הערבית כי עליה לעצור. גם לדבריו של זה האחרון לא שעתה העוררת. בתגובה, התקדם המאבטח לעברה בנשק שלוף, תוך שהוא ממשיך לצעוק לה לעצור. משלא עצרה, דרך את נשקו וירה ירייה אחת באוויר. לשמע הירייה, עצרה העוררת. המאבטח התקרב אליה, אחז בידה והבחין בידית של סכין המבצבצת משרוולה. בשלב זה, הגיע למקום שוטר מג"ב, אבי יחזקאל, וביקש מהעוררת להשליך את הסכין. בתגובה, צעקה העוררת מספר פעמים "אטבח אל יהוד" ו"אללה וואכבר". לזירה הגיע אף קצין מג"ב, אייל מעדי, אשר שאל את העוררת מדוע הגיעה למקום. זו השיבה לו כי באה לדקור חייל, לשחרר את פלסטין ולהגיע לגן עדן. במשך כמה דקות ניסה הקצין לשכנע את העוררת לזרוק את הסכין. או אז, פעלו הקצין ושוטרים נוספים לתפוס את העוררת. במהלך פעולה זו, ניסתה העוררת לדקור את השוטרים מספר פעמים באמצעות הסכין, אך ניסיונה נכשל. העוררת אף התנגדה רבות למעצרה. בחיפוש שנערך בבגדיה בהמשך, התגלתה סכין נוספת.

זו כאמור גרסת התביעה, אשר מבקשת לבסס על פיה עבירות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה והחזקת סכין.

הסנגור, מנגד, סבור כי הראיות מצביעות על תמונה עובדתית שונה, לפיה העוררת אמנם הגיעה עם סכין, אך לא עשתה כל דבר על מנת לדקור את החיילים ולא הייתה לה כל כוונה לעשות כן, אלא להיעצר. על רקע זה, סבור הסנגור כי אין בסיס לעבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה.

שני הצדדים תומכים את עמדותיהם בראיות השונות שנאספו בחקירה ואף בסרטון ממצלמות האבטחה, במסגרתו תועד חלק מההתרחשות.

הצדדים אף חלוקים בשאלה האם, על רקע האירוע האמור, התחייבה החלטת בימ"ש קמא להורות על מעצר העוררת עד לתום ההליכים, או שמא, כגישת הסנגוריה, מדובר בצעירה בת 18 שפעלה מתוך לחץ נפשי, אך לא סיכנה את החיילים בשום שלב, כך שניתן להסתפק בשחרורה בתנאים מגבילים.

טענות ברוח זו הועלו, אם כי בקיצור, גם בפני ערכאה ראשונה. בתום הדיון, השופט קמא הגיע למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לעבירות המיוחסות (בכתב האישום המקורי, כפי שיובהר) ואף כי המעשים מסוכנים ביותר, כך שקיימת עילת מעצר ולא ניתן להסתפק בחלופה.

זוהי אף תמצית הערר הנוכחי, בגדריו נדרשים אנו לבחינת קיומן של ראיות לכאורה לעבירות שיוחסו לעוררת ואף לעילת מעצר ונחיצותו.

בטרם נצלול לתיאור הראיות, נציין עוד כי כתב האישום בתצורתו הנוכחית, הכוללת עבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה כאמור, הינו פרי תיקון עליו הודיעה התביעה הצבאית יום למחרת הגשת הערר, בעוד מלכתחילה יוחסה לעוררת עבירה של ניסיון לתקיפת חייל. הסנגור הביע תרעומת רבה על התיקון האמור. מאידך גיסא, טען התובע כי התיקון נבע מראיות חדשות שהגיעו בסמיכות מועד ועל פיהן התגברה התשתית הראייתית המצביעה על כוונת קטילה.

אומר מיד כי אין הוויכוח האמור בין הצדדים ממן המחלוקות אשר ביהמ"ש נדרש להתייחס אליהן. זכותה של התביעה הצבאית לתקן את כתב האישום כאוות נפשה טרם השיב הנאשם לאשמה. על כן, אנו נבחן את השאלות העולות מהערר הנוכחי בהתאם לכתב האישום המתוקן ולראיות הקיימות בשלב זה.

בידי התביעה מספר עדויות באשר להתרחשות המתוארת לעיל. ראשית, קיימת אמרתו של המאבטח ולרי שוסטר. עד זה מוסר כי העוררת הגיעה לשער הכניסה המיועד לכלי רכב והתחילה להתקדם. כשהוא הבחין בה, הורה לה לחזור אחורה, אך היא המשיכה להתקדם וכך אף נהגה גם לאחר שכיוון אליה את הנשק וצעק לה בערבית שתשוב על עקבותיה. הדבר עורר את חשדו של העד שסבר כי מדובר במי המבקש לבצע פיגוע כלשהו. העד מציין כי אף נהג פלסטיני דיבר עם העוררת כאמור לעיל. בשלב זה, ירה העד ירייה באוויר, דבר שהביא לעצירת העוררת. לדברי העד, העוררת פנתה אליו ואמרה לו בערבית "תהרוג אותי". בשלב זה, התקרב המאבטח אל העוררת וביקש להפיל אותה על הרצפה. כשתפס בידה, הבחין בסכין הבולטת משרוולה. אז תפס מרחק. בשלב זה כבר הגיעו שוטרים שהמשיכו לטפל באירוע. העד מציין כי העוררת שלפה את הסכין, ובשלב זה ניסו שוטרי מג"ב לנטרלה, תוך שהיא מנסה להשתמש בסכין כדי לדקור את קצין המג"ב "לכיוון הרגל" . המאבטח מוסיף כי בשלב זה התערב בשנית, תפס את ידה של העוררת והוציא את הסכין מידה. בחיפוש שנערך על גופה, נמצאה סכין נוספת.

קצין המג"ב, אייל מועדי, מוסר באשר לחלקו באירוע כדלקמן. העד מציין כי שהגיע למקום, הבחין בידית הסכין המבצבצת משרוול העוררת. הוא דיבר איתה בשפה הערבית ושאל אותה למה הגיע למקום. לדברי העד, השיבה העוררת כי באה לדקור חייל ולשחרר את פלסטין. העד ניסה לשכנע את העוררת לחזור בה מדבריה ומסר לה כי תיפגע אם לא תחזור. העוררת מסרה כי היא רוצה להגיע לגן עדן. העד המשיך בניסיונותיו לשכנעה לזרוק את הסכין. בשלב כלשהו, העוררת הסתובבה לעבר הקהל הפלסטיני, הרימה את ידה הימנית וסימנה "ווי" באצבעותיה כשהיא מחזיקה בידה השנייה את הסכין. בהזדמנות זו קפץ הקצין על העוררת והפיל אותה על הרצפה. היא התחילה להשתולל ולצעוק. העד מציין כי המאבטח ושוטרים נוספים תפסו את ידה של העוררת והוציאו את הסכין. לשאלת החוקרים, מסר העד כי כשהגיע למקום, ראה את העוררת כשהסכין בידה כשהלהב לכיוון שרוולה פנימה. עם זאת, מציין העד כי לא ראה ניסיונות של העוררת לדקור מאן דהו, שכן, היה עסוק בניסיון להשתלט עליה.

השוטר אבי יחזקאל מוסר גרסה דומה לגרסאות שני העדים שכבר נזכרו. העד מציין כי העוררת צעקה "אטבח אל יהוד" כשהיא אוחזת בידית הסכין. העד מוסר כי כאשר הקצין תפס את העוררת, היא החזיקה את הסכין בידה הימנית. העד מציין כי ראה את העוררת מנסה לדקור את הקצין ברגל, ואז הוא תפס את ידה. על פי דבריו, כל זמן הניסיונות להשתלט על העוררת, היא ניסתה לדקור את השוטרים עד שזו נתפסה.

בתיק החקירה, מצויה עדות נוספת של שוטרת מג"ב המציינת כי נכחה באירוע וראתה את העוררת מניפה את הסכין במגמת איום. עדה זו מציינת כי העוררת ניסתה לדקור את הקצין בצלעות, אך הוא הסית את ידה לכיוון רגלו. היא נאבקה עימו תוך שהיא צועקת עד שנוטרלה כאמור.

סרטון האבטחה שצורף לתיק החקירה מאשש את עדויותיהם של אנשי כוחות הביטחון בכל הנוגע לחלק הראשון של האירוע עד לפעולת ההשתלטות על העוררת, פעולה אשר התרחשה ברובה מחוץ לגזרה המצולמת. עם זאת, בסרט ניתן להבחין בכך שהתקיים מאבק עד להשתלטות על העוררת, כפי שתואר לעיל, ואף כי בשלב מסוים נתפסה ידה של העוררת, יתכן כאשר היא מחזיקה בסכין, על ידי אחד המאבטחים. עוד ניתן להתרשם מהסרט כי האירוע כולו נמשך דקות ארוכות וכי העוררת לא איימה בפעולה פיזית על אנשי כוחות הביטחון בשום שלב עד לרגע בו יצר קצין מג"ב מגע עימה לשם מעצרה. עם זאת, יצוין כי העוררת נצפית כשהיא מתווכחת עם אנשי כוחות הביטחון, לעיתים צורחת, ומסמנת סימונים המצביעים על כך שהיא מבקשת שיירו בו ולעיתים משוחחת עם קצין מג"ב כשהיא נשענת על גדר הבטון.

העוררת מסרה את גרסתה, לפיה יום לפני האירוע גמל בליבה הראיון ללכת למעבר הקרוב לביתה כשהיא נושאת סכין על מנת שהחיילים יבחינו בה, ירו בה או יעצרו אותה. העוררת מוסרת כי לא סיפרה דבר לבני משפחתה על מנת שלא ימנעו ממנה לפעול כאמור. ביום האירוע, נטלה סכין גדולה ממטבח הבית והסתירה אותה בשרוולה. היא הגיעה למעבר ונכנסה אליו. החיילים הבחינו בה. כשהגיעה למרחק ארבעה מטרים מאחד החיילים, הוא צעק לעברה שתחזור לאחור. אף נהג משאית אמר לה דברים דומים. העוררת מציינת כי חשבה שאם תחזור, תיווצר בעיה עם משפחתה, משום שיכעסו עליה. העוררת מציינת עוד כי כאשר החייל התקרב אליה, הרתה את ידית הסכין. העוררת מציינת כי החייל ירה באוויר, אך היא לא חזרה אחורה, אלא פנתה לחיילים ואמרה להם שהיא רוצה שהם יהרגו אותה אחרי שהם הרגו מיליונים. בהמשך, הגיע ג'יפ ובו חייל שהתחיל לדבר איתה כשהיא יושבת על אבן שפה. בשלב כלשהו, הסתובבה לעבר הקהל, סימנה "ווי" בידיה ואז הרגישה שהחיילים תפסו אותה והוציאו את הסכין משרוולה תוך שהכו אותה. העוררת מאשרת כי נמצאה סכין נוספת בכיס מעילה. העוררת מסרה כי סכין זו מצויה עימה כל הזמן לצורך הגנה עצמית והיא נשכחה על ידה כשהלכה למעבר. העוררת שללה ניסיון לדקור את החיילים במעבר, ואף כי הוציאה את הסכין משרוולה, אלא רק הראתה את ידיתה. לשאלה מדוע פעלה כאמור, ציינה כי ביקשה שיירו בה או יעצרו אותה בגלל לחץ, עייפות, וחוסר רצון לחיות לאור לחץ הוריה על רקע הלימודים. העוררת השיבה בשלילה לשאלה האם הייתה דוקרת חייל במידה והייתה לה הזדמנות לעשות כן.

כאמור, מצויות בפנינו שתי גרסאות סותרות באשר למעשיה וכוונותיה של העוררת. לדבריה, היא לא התכוונה לדקור את החיילים ואף לא ניסתה לעשות כן. לעומת זאת, מצויות עדויות לרוב כי העוררת מסרה שבכוונתה לדקור חיילם וכי אף ניסתה לדקור כאמור, אם כי ככל הנראה בפלג גוף תחתון.

גם אם נלך לפי גרסת אנשי כוחות הביטחון כי העוררת הכריזה על כוונתה לדקור חיילים, יש לומר כי מעשיה אינם מתיישבים עם כוונה לגרום למוות. עם זאת, אלה אכן מלמדים על ניסיון לדקור את קצין המג"ב, ואולי אף חיילים נוספים.

על רקע האמור, ספק בעיניי עד כמה ניתן לראות בראיות הקיימות ראיות לכאורה לעבירה שיוחסה לעוררת בכתב האישום המתוקן.